טוב, אז מסתבר שלכתוב בלוג על חתונתך הקרבה כשאת בעיצומו של אוגוסט + 4 ילדים בבית לסירוגין + עבודה כעצמאית + הכנות לחתונה – זה לא פשוט בכלל! לראיה – עבר יותר מחודש מאז הפוסט הקודם. הבונוס הוא, שהרבה קרה מאז, ולכן יש לי הרבה על מה לכתוב.
סיפרתי לכן בפוסט הראשון, שהכלל המנחה בארגון החתונה הזו היה פשטות. בחתונה הראשונה שלי נסעתי ביום החתונה (!) מחיפה לתל אביב, כי מעצב השמלה, מעצב השיער והמאפר שבחרתי – היו כולם בתל אביב, בזמן שהחתונה עצמה התקיימה בחיפה. תסכימו איתי, שזה לא דבר שפוי לעשות. הפעם אמרתי לעצמי: אין שום סיכוי. אני רוצה קרוב, נגיש ונוח. ממרומי גילנו, גם הסכומים שהוצאנו אז על חתונות פרק א' שלנו – בכלל לא היו על הפרק הפעם. פשוט כי אין שום סיבה, ויש המון דברים אחרים שנשמח לעשות בכסף הזה, וכנראה שנהנה מהם אפילו יותר. החתונה הזו תוכננה בדיעה צלולה ובוגרת יותר, ולתחושתי זה הפך את הבחירות להרבה יותר מותאמות אישית ומדוייקות עבורנו.
זה התחיל בשמלה. לשכור שמלת כלה בעשרות אלפי שקלים לכמה שעות כבר לא היה אופציה הגיונית מבחינתי, ולכן פניתי לחפש תופרת מעולה וקפדנית. תארו לכן כמה שמחתי לגלות, שהמתפרה של התופרת הכי מעולה באיזור נמצאת ממש מעבר לכביש ברחוב בו אני גרה. נוחות ונגישות – צ'ק. נותר רק להחליט איזו שמלה אני רוצה.
בתכנון כמו בתכנון, התחלתי לשרטט. ציירתי דמות גוף כבסיס לסקיצה ושכפלתי אותה מספר פעמים. על גביה הדבקתי נייר שרטוט שקוף וכך בחנתי מספר אופציות לשמלות שנראו לי מתאימות. הרגשתי כמו מעצבת אופנה לרגע, ונהניתי מזה מאוד. התחלתי עם סגנון מסויים של מחוך וחצאית, ומשם עברתי דרך מספר סקיצות עד שהתקבל העיצוב הסופי לשמלה. היה לי חשוב שהשמלה תתאים לקונספט העיצובי הכללי (וינטג') ולאווירה בבית פיין. כדי לא להרוס את ההפתעה – אני אשתף אתכן בסקיצות שנותרו על רצפת חדר התפירה. התחרה בתמונה, אגב, היא בד דומיננטי בשמלה, ובמידה רבה היא זו שהשפיעה על העיצוב הסופי.
בזמן המדידות, התקדמתי עם עיצוב הארוע יחד עם מיטל. הפריטים המהממים שלה ישתלבו בכמה וכמה מקומות ברחבי בית פיין. בין השאר, הזמנתי ממנה חישוקי מפות 'קרושה' וחופה שתפורה ממפות וינטג' מקוריות. אמנם הטקס שלנו יהיה חילוני, אבל הרעיון של חופת וינטג' שמגדירה את איזור הטקס (מוחזקת על ידי ארבעה מקרובינו) – נראה לנו מקסים. פגשתי את מיטל בבית פיין ל'ניסוי כלים'. כך זה נראה:
וזו חופה בסגנון של החופה המושלמת שלנו, שמחכה לראות אור יום, ופרט את אורו של יום אחד מיוחד בספטמבר! (ולא, זה לא ה-1 לספטמבר, על אף שגם האור בקצה היום הזה מיוחד בזכות עצמו 😉 )
בזמן שעברנו על תוכנית העמדת הריהוט, נילי פינקה אותנו בפקאנים מסוכרים ובטראפלס מעולים משוקולד מריר, מעשה ידיה כמובן.
אבל הקינוח האמיתי של הפגישה הזו היו מספרי השולחן והתוויות שמיטל ואני עיצבנו יחד. התוויות ישתלבו בסידור השולחנות יחד עם מפיות וינטג' מקוריות מהאוסף המדהים של מיטל. הנה הצצה:
והנה עוד כמה טעימות מבית פיין, שגורמות לי להתאהב בו כל פעם מחדש:
את הפוסט הזה אני אסיים בחישוק הרקמה של טבעות הנישואין שלנו. נדב ואני בחרנו לעצמנו טבעות זהב זהות ופשוטות מאוד, וחרטנו עליהן משפט משיר ששנינו מאוד אוהבים ושמשקף את התחושות שלנו זה כלפי זו. השיר הזה שזור בחתונה בהקשרים שונים, ומופיע גם בגב ההזמנה לחתונה (בפוסט הבא). אמנם יש לנו 4 שושבינים, אבל מהיכרותנו איתם הם יהיו עסוקים באהדת הקהל ולא בנשיאת הטבעות שלנו… לכן, חישוק טבעות נשמע כמו רעיון מצויין וגם מזכרת מדהימה מהטקס.
זו לא הפעם הראשונה שעדיה מבוליגאיה מכינה לי חישוק רקמה. את העבודות המדהימות שלה אני אוהבת גם בזכות המקוריות וגם בזכות הביצוע המושלם לפרטי פרטים. גם כאן, הרעיון המקורי לחישוק טבעות הוא שלה, ועבודת העיצוב נעשתה בשיתוף פעולה של שתינו. עדיה השתמשה בתחרה מהשמלה שלי ועשתה עבודה מדוייקת ומופלאה בהתאם לסקיצה ששלחתי לה.
עד כאן להפעם. יש עוד משימות רבות לטפל בהן ועוד רעיונות עיצוביים רבים לממש, אבל הם כנראה יאלצו לחכות לתחילת ספטמבר. תודה שקראתן, אשמח לשמוע מכן!
סיון
תגובות
השארת תגובה