במסגרת מיזם #פורצות_דרך_המסך בתקופת הקורונה – אירחתי בקהילת פורצות דרך את עו"ד רועי אחיעזר ללייב מרתק בנושא זכויות יוצרים, ובו הוסבר לנו שהזכויות של הצלמים על התמונות הן כפולות. 
ראשית, יש להם את זכות היוצרים של התמונה, שמקנה להם את הבלעדיות להחליט מי יכול להשתמש בה, איפה ובאילו תנאים.
שנית, יש להם את הזכות הכלכלית על התמונה – להחליט מה תהיה עלות השימוש בה לכל מי שחפץ לעשות זאת.
משמע: לתת קרדיט לצלמ/ת – זה לא מספיק, אלא אם סוכם כך במפורש בינך לבין הצלמ/ת! הקרדיט אמנם מכסה את זכות היוצרים הראשונה, אבל לא את השניה.

ברגע שאנחנו מזמינות עבודת צילום – כל סתירה בין שתי הזכויות לעיל לבין המצב בפועל (העברת הצילומים לשימוש צד ג', או ויתור על קרדיט בכל תמונה) – חייבת להיות מעוגנת בהסכם שלנו עם הצלמ/ת.

אבל בואו נשים לרגע את עניין הזכויות בצד ונדבר על הגינות. יותר קל לנו לעשות זאת דרך נקודת המבט של מעצב/ת ולא של צלמ/ת, אז אשאל אתכן כך:
כאשר אתן מתכננות ומעצבות דירת קבלן, בבנין שבו יש דירה זהה בקומה מתחת ובקומה מעל – האם מקובל עליכן שהלקוחות שלכן יעבירו את התוכניות שהכנתן להם לשכנים שלהם? סתם כך? ללא תשלום לכן?
הרי השכנים שלהם היו יכולים להיות עוד זוג לקוחות שלכן, שלמעשה חסכו את התשלום למעצבת ופשוט לקחו תוכניות (מקצועיות ומוקפדות, שהושקעה בהן מחשבה, יצירתיות וידע רב) – מהשכנים.
האם במידה שהייתן מגלות שהלקוחות שלכן עשו כך – הייתן מגיבות ב"בכיף! מפרגנת להם!"?
אני חושדת שלא.

יתרה מכך – אני תוהה איך הייתן מגיבות אם לקוחה שלכן היתה מעלה לקבוצת הוואטסאפ של הבנין את כל סט התוכניות שהכנתן לה וכותבת:
"היי חברים, בא לי לפרגן לכם בתוכניות סופר-מקצועיות שקיבלתי מהמעצבת שלי. איזו מוכשרת היא, נכון?
מעניין כמה זמן היה לוקח לכן עד שהייתן שוב מסדירות דופק.