שנת הלימודים החדשה כבר כמעט כאן, ואולי גם אתן עוד לא סיימתן למיין את שלל היצירות של הילדים מהשנה הקודמת.
ללא ספק, מדובר באחד הנושאים הבעייתיים ביותר בכל בית עם קטנטנים. אחת לשבועיים בערך, אני פותחת את דלת האוטו כדי להכניס פנימה את בת החמש וחצי שלי בעת איסופה מהגן, ויחד איתה שוטף את המושב האחורי צונאמי של יצירות עמוסות גואש ונצנצים, מקלוני עץ וכדורי צמר גפן. "וואו!", אני קוראת בטון הכי מתפעל שאני מצליחה לגייס, "ציירת המון ציורים חדשים, עופריקי!" והיא כמובן מרגישה שעשתה שוב חסד עם קירות ביתנו, שכנראה משוועים לעוד ועוד ציורים צבעוניים.
פה מתחילות שתי בעיות.
הבעיה הראשונה היא, שאי שם בתחילת עידן ההורות העכשווית, טעינו לחשוב שזה חכם להרעיף מחמאות על כל פלט גרפי או פלסטי שיוצא מבין ידיהם של הילדים שלנו. בואו נהיה כנות: לא כל קו הוא "משיכת מכחול", לא כל קשקוש הוא "ציור מהמם", ולא כל נייר ספוג בדבק פלסטי וגואש הוא "יצירה". אבל אנחנו התרגלנו לחוס על נפשם השברירית ולהתייחס לכל עבודה כאל פיס של פיקאסו, ולכן, בין אם מדובר בשני קווים בודדים על דף ובין אם בציור שבאמת הושקעה בו המון מחשבה – כולם שווי ערך בעיניהם. ואנחנו, שכל השנה התפעלנו מהכשרון הבלתי נתפס הזה של קו אדום וקו כחול שחוצים זה את זה באקראיות במרחב הנייר האינסופי – לא יכולים להסביר להם פתאום למה אי אפשר לשמור את כללללל היצירות הללו, ואיך זה שחלק ראויות בעינינו יותר וחלק פחות.
בסוף שנתה הראשונה של עופרי בגן (גיל 3), אמרתי לעצמי שזה יהיה נורא מצידי לזרוק את העבודות שלה ללא ידיעתה, וניסיתי את הטקטיקה המשתפת. הושבתי אותה מול הערימה שהצטברה מתחילת השנה והסברתי לה בנועם שעכשיו אנחנו הולכות למיין את העבודות שלה, ושהיא יכולה להחליט מה נשאר ומה לא.
"מה יקרה למה שלא?" היא שאלה. ואני, שהיה לי ברור ש"לזרוק לפח" זו לא תשובה טובה, עניתי בחיוך: "נמחזר את זה בסל המחזור כמובן" (שימו לב, סל! לא פח!). הרעיון הזה ריצה אותה, ומיד פצחנו במלאכת המיון, שבסופה נותרנו עם שתי ערימות. אחת של ציורים שהיא ממש אוהבת, ואחת של עוד ציורים שהיא ממש אוהבת, אבל מוכנה למחזר. בתחושת נצחון קלה התחלתי לאסוף את הערימה השניה לפח המיחזור הביתי שלנו, כשלפתע צווחה פילחה לי את האוזן. "לא!!! נשים את זה בפח מיוחד בחדר שלי, ונשמור את זה כדי שאני אעשה מזה עוד יצירות!"
באותו רגע, התיאוריה שלי לגבי החלטות משותפות קרסה בערך כמו המדפים שעליהם מונחים הררי היצירות מהשנה האחרונה.
מאז, הילדה גדלה, ואיתה גם הנפח של יצירות האמנות בארון. בכל פעם, כשרק רמזתי על כוונתי להפרד מחלק מהן, היא הגיבה בזעקת שבר כאילו עמדתי לקטוע איבר מגופה.
התוצאה היא, שכדי לחוס על רגשותיה (ועל המדפים), אני אוגרת מדי שנה הכל עד סוף השנה ואז ממיינת בעצמי את מה שנראה לי שווה לשמור, עם צביטה קלה בלב.
יעיל ככל שזה יהיה – זה לא פותר את הבעיה השניה: עניין התצוגה של הציורים במהלך השנה. אני מהאמהות האלה, שלא מוכנות שהילדים ידביקו ציורים על הקירות, ובטח לא בכמויות. גם כך חדר הילדים עמוס משחקים, צעצועים וצבעים, עד כדי הפרעת קשב וריכוז (שלי כמובן). בלית ברירה, הסכמתי שיתלו על המקרר ועל הדלתות של החדרים בעזרת דבק נייר קל להסרה, אבל גם זה התגלה כפתרון חלקי בלבד, כי הכל מכוסה לגמרי אחרי 4-6 ציורים בגודל A3. ידעתי שעליי למצוא פתרון אחר, שמצד אחד יאפשר תצוגה הולמת (ואם אפשר גם מרוכזת) של הציורים, ומצד שני יאפשר מיון שלהם במהלך השנה מבלי לייצר ערימות ו/או סצינות מיותרות.
הפתרון שמצאתי (והוצאתי לפועל) הוא לוח ציורים מעוצב ויעיל, וכאן אסביר בדיוק איך עשיתי זאת, כדי שגם אתן תוכלו.
*******
את הלוח הכנתי מגלילי שעם דביקים (רכשתי בחנות טפטים), שמטרתם רק לתחום את איזור התליה ולא להיות מה שתולים עליו את הציורים. למה לא? כי אז שוב הלוח יתמלא מהר מאוד ולא יהיה מקום לכל מה שרוצים לתלות.
ציירתי על הקיר (בעזרת עפרון) מסגרת שמגדירה את מידות הלוח הרצוי. מומלץ לקחת מדידות ייחוס מהרצפה כדי לדייק.
גלגלתי את גלילי השעם הפוך, על מנת ליישר אותם, והתחלתי להסיר את נייר הדבק בחלק העליון ביותר (בלבד). הגלילים דביקים מאוד, ולכן רצוי לקלף את הנייר תוך כדי הדבקה ולוודא כל העת שמדביקים ישר.
גליל אחד הדבקתי כפי שהוא, ואת האחר חתכתי על מנת שהלוח יהיה ברוחב הרצוי. לאחר ששני הגלילים היו מודבקים על הקיר, התחלתי לסמן קוי מידה ליצירת מסגרת פנימית. בחלק העליון – שני קווים מקבילים במרחק 5 ו-7 ס"מ מהקצה. בכל שאר הפאות – שני קווים מקבילים במרחק 3 ו-5 ס"מ מהקצה.
את הקווים המקבילים סיימתי במרחק 10 ס"מ מכל פאה, כיוון שרציתי שהחיבור בין הקווים יהיה מעוגל. בחרתי בתחתית לכוס בכדי ליצור את החלק המעוגל, אבל אפשר לבחור בכל אביזר עגול בקוטר המתאים.
לאחר השלמת הקצוות המעוגלים, מתחתי נייר דבק קל להסרה משני עברי המסגרת כדי שניתן יהיה לצבוע את חלקה הפנימי מבלי להתאמץ יותר מדי. בחרתי לצבוע בצבע אקריליק שחור, כיוון שאני אוהבת את השילוב בין השחור לגוון של השעם, וכאמור – הצבעוניות תגיע מהציורים עצמם.
לאחר סיום הצביעה (ללא הקצוות המעוגלים) – הסרתי את נייר הדבק. שימו לב, שמאחר שהשעם הוא משטח גבשושי – קווי המסגרת לא ישרים לגמרי. אני ממש בסדר עם זה. אם לכן זה מפריע – אפשר לעשות את המסגרת מנייר דבק שחור אטום (כמו איזולירבנד) ואז היא תהיה יותר מעודנת וישרה. את הקצוות המעוגלים צבעתי בצורה מדוייקת יותר.
הכנתי שלט בגודל A4 במטרה לתת שם/כותרת ללוח. מאחר שלא מדובר בגרפיקה פשוטה – הכנתי לכן פרינטבל עם שלטים שתוכלו להדפיס בבית ממש בקלות (שמרו לכן את התמונה בלינק והדפיסו). את השלט ניילנתי בלמינציה וחתכתי את הרקע הלבן בעזרת סכין יפנית (זהירות, בבקשה!).
הדבקתי את השלט בראש הלוח והוספתי שלטונים קטנים של שמות הילדים, בכדי שלכל אחד יהיה מקום מוגדר בלוח. כפי שאתן ודאי שמות לב, אין הרבה מקום בלוח לכל ילד, אבל זה לא מקרי. רמז: זה קשור לתהליך המיון. במקום לתלות את הציורים ישירות על הלוח, בחרתי לתלות עליו אטבים כך שניתן יהיה לתלות מספר ציורים על אותו אטב, כשרק אחד מהם גלוי בכל פעם.
הרעיון הוא, שהילדים יצטרכו לבחור את הציורים שהם רוצים לתלות ("כולם") אבל בכל פעם רק שניים יהיו ב"פרונט". מצד אחד, כל היצירות (או רובן) נתלות על הלוח, וכך הילדים מקבלים את התחושה שכולן ראויות וטובות. מצד שני, זה שם בידיהם את הבחירה מי מהציורים יהיה בקדמת הערימה, והם יכולים גם להחליף ביניהם מעת לעת. אני מאמינה, שמתוך הדינמיקה הזו, באופן טבעי חלק מהציורים יישארו מאחור וחלק בפרונט, בהתאם למידת חיבתו של הילד לציור. אפשר אפילו להציע להם לרענן מדי פעם את הסדר, ולראות מה הם מעדיפים. אלה שהיו בפרונט – הם, בעיניי, אלה ששווה לשמור.
וכך, במקום לאגור ערימות בארון עד לסוף השנה, בכל פעם שמגיע משלוח טרי של ציורים – אפשר לשמור את אלה ש"כיכבו" ולהפרד מאלה שפחות.
את הרעיון הכללי ניתן ליישם גם בדרכים פשוטות יותר (כמו לרכוש לוח שעם מוכן ולהדביק עליו אטבים, או להדביק על הקיר טפט ועליו אטבים). כך או כך, יש לכן עוד חודש עד לתחילת הלימודים, אז קדימה לעבודה. אם יש לכן שאלות לגבי ההכנה, או אם יש לכן רעיון מוצלח אחר למיון הציורים של הילדים – אתן מוזמנות לכתוב לי כאן בתגובות. אם הכנתן משהו דומה/שונה לתליית הציורים – אתן מוזמנות לשלוח לי תמונות ואוסיף אותן לפוסט!
שבוע טוב ובהצלחה!
סיון
תגובות
תגובה אחת
השארת תגובה
ואו איזה רעיון נהדר!!!