היום אני יוצאת לחופשת לידה.
עבור חלקכן זו בטח הפתעה. אני אחת שנוכחת מאוד במדיות החברתיות השונות, מתבטאת, משתפת ומעורבת כמעט בכולן, ובכל זאת לא הרביתי להזכיר בעולם הוירטואלי את היותי בהריון. יש משהו מאוד אישי ואינטימי בתקופה הזו, בשינויים שהיא מחילה על היום-יום, ובעיקר בשינויים שהיא צפויה להחיל עם בוא הלידה, שגרמו לי לרצות להשאיר את ההריון לעצמי ולמעגל הקרוב אליי כל עוד זה התאפשר.
עבר פרק זמן ניכר מאז שילדתי את עופרי, 5 שנים ליתר דיוק. לא במקרה לקח לי זמן רב להבשיל להריון הבא. הרבה מזה קשור בכך, שעם הלידה של עופרי נולדה גם ההחלטה לעשות הסבה מקצועית, אשר הובילה לשנתיים מפרכות של לימודים לצד אמהות במשרה מלאה, ובסיומן…לידתו של העסק שלי.
בשנותיו הראשונות של העסק, לא יכולתי בכלל לדמיין את עצמי לוקחת הפוגה לצורך לידה של ילד נוסף. כל עצמאית בתחילת דרכה יודעת כמה תובעני זה להקים עסק וללוות אותו מלידתו ועד שהוא כבר הולך בכוחות עצמו. זה באמת ממש כמו לגדל ילד, וכמו בהורות – גם כאן יש כל כך הרבה "כובעים" לחבוש, שהם חלק מהחבילה הזו שנקראת "עצמאות". ממש כמו בהורות שלי עם עופרי, גם עם העסק שלי בחרתי לכבות קולות ורעשים מבחוץ, ולצעוד קדימה עם המון קשב לתחושות הבטן ולאינטואציה הפנימית שלי. למדתי מהר מאוד לא לשאול את עצמי מה "צריך", אלא מה מתאים ונכון עבורי, והקפתי את עצמי בנשים מעולות ומקצועיות שעזרו לי לדייק את הכיוון ואת היעדים שלי. הלכתי בדרך הזו עקב בצד אגודל, כי הבנתי את ערכה של צמיחה איטית והדרגתית תוך למידה מתמדת, וכך הרחבתי את היקף הפרוייקטים שלקחתי על עצמי ואת רמת המורכבות שלהם בצורה שתאמה את היכולות שלי באותו שלב בדרך.
עם הזמן הסטודיו פרח, אני פרחתי. הפרוייקטים שטיפלתי בהם נעשו מגוונים ומעניינים יותר, ובהחלט גם מאתגרים יותר. מדי פעם נדרשתי לקחת נשימה עמוקה ולצלול למימיו העמוקים של פרוייקט שלא התנסיתי בו בעבר, ובעזרת הרבה מאוד נחישות צלחתי גם את אלה.
ללא ספק, ללקוחות שלי לאורך השנים היה חלק מהותי בצמיחה שלי כאשת מקצוע, לטוב ולרע. לצד אלה שהאמינו בי, איפשרו לי להיות יצירתית בגבולות ביתם ותקציבם, והכירו בערכה של העבודה הקשה שהשקעתי, היו גם כאלה שלימדו אותי שיעורים קשים, לפעמים אפילו מרסקים, על צדדיו הפחות יפים של הטבע האנושי. במבט לאחור אני כבר יודעת, שאני חייבת תודה ענקית לאלה ולאלה באותה מידה. כל השיעורים הקשים שלמדתי, כולל אלה שפירקו אותי, שהביאו אותי לדמעות, שהדירו שינה מעיניי בלילות – גרמו לי להיות מקצועית יותר, חדה יותר ובטוחה יותר בעצמי. מהמקומות הפגועים והמתסכלים ביותר שהגעתי אליהם – צמחו אמונה בדרכי והכרה בערכי, כלים חשובים מאוד להמשך הדרך.
בדרך המיוחדת הזו ליוותה אותי גם אישה אחת יוצאת דופן, לי-את, המאמנת העסקית שלי, המכשפה (או בעצם הקוסמת) הכי אמיתית שאני מכירה, ואחת המראות הכי חשובות שהיקום זימן לי. לי-את היתה שם בכל נקודות הצומת החשובות שלי, להזכיר לי בדיוק מי אני, מאיפה התחלתי, לאן אני רוצה להגיע, ולא פחות חשוב – איך ועם מי אני רוצה להגיע לשם. למעשה, היא גם היתה זו שדרבנה אותי לכתוב את הפוסט הזה, "כדי שתמיד תזכרי את הקשר שבין האישי למקצועי, ועד כמה חופשת הלידה הזו חשובה לעסק שלך".
וכן, זה נשמע קצת פרדוקסלי, אבל אותה חופשת לידה – שאת המחשבה עליה לא יכולתי בכלל להכיל לפני שנה או שנתיים; שנראתה לי אז כמו האיום הכי ממשי על כל מה שבניתי בעמל כפיי; שהאמנתי שהעסק שלי לא יוכל לשרוד אותה מבלי שאצטרך להתחיל מאפס; שדחיתי את קיצה כל עוד יכולתי – היום נתפסת בעיניי כחיונית עבורי ועבור העסק שלי. התובנה הזו לא חילחלה לתוכי בבת אחת. היא תולדה של סדרה של שינויים שעשיתי בהתנהלות העסקית שלי עם הזמן, שגם את חשיבותם לקח לי זמן לעכל ולהפנים.
תובנות שהרווחתי בדרך הקשה
זה התחיל כשהגעתי למסקנה שאני רוצה (וצריכה) את החיים האישיים שלי בחזרה. אחרי שנתיים שבהן העסק היה כל ימיי ולילותיי, הגעתי לנקודת שבירה. לא יכולתי יותר להמשיך בתחושת האין-אני הזו, כשהלקוחות, הספקים, התוכניות, הקבלנים – כולם היו יותר חשובים ממני, וגלשו לכל מרחב פנוי (או לא פנוי) בחיי. כמו עצמאיות רבות בתחילת דרכן, האמנתי שאם לא אהיה זמינה, נגישה ושירותית 24/7 – זה ייתפס בעיניי הלקוחות הקיימים שלי כפגם בהתנהלות שלי, ושלקוחות פוטנציאליים פשוט יעדיפו לפנות למעצבת אחרת. אבל הדריסה הזו של העסק בחיי האישיים גבתה מחיר יקר, ודווקא הוא זה שגרם לי להיות קצרת סבלנות, מותשת ועצבנית בכל פעם שהטלפון צלצל. הייתי באפיסת כוחות, וזה ממש לא עשה אותי שירותית יותר.
אותה נקודת שבירה הביאה אותי להגדיר את הגבולות שלי מחדש, ולהשיב לעצמי את עצמי, שלא לומר את חיי המשפחה שלי. הגדרתי שעות פעילות מסודרות לסטודיו, עם אופציה לפגישות אחר הצהריים בימים מוגדרים, ועם דרכי תקשורת מקובלות ביני לבין הלקוחות מחוץ לשעות הפעילות. הפסקתי לעבוד בימי שישי. וממש כמו שהקלישאה מתארת – חזרתי לחיות, לחייך ולנשום. חדוות היצירה, שהיא חלק כל כך חשוב במקצוע הזה, שבה אליי, ואיתה ההנאה מכל מה שהביא אותי לעסוק בו מלכתחילה. ההבנה הזו, שכשאני משקיעה בחיי האישיים – העסק שלי נתרם מזה, ולא נפגע מזה, וההפך – היתה סוג של הארה עבורי באותה תקופה. באורח פלא, אף לקוח שפנה אליי לאחר השינוי הזה לא ויתר על עבודה משותפת איתי בגלל שעות העבודה שלי. מאז ועד היום, הלקוחות שלי ואני תמיד מוצאים זמן מתאים להפגש או לשוחח באופן שמסתדר לשני הצדדים.
המציאות חזקה מהכל
המרתון הזה, שהתחיל לפני 5 שנים בלימודי עיצוב פנים בטכניון, התבסס לכדי סטודיו פעיל, שעוסק בתכנון ועיצוב פנים למגוון לקוחות ופרוייקטים. לפני שנה התחלתי להעסיק בסטודיו מעצבת פנים נוספת, תהילה, והיום אני מרגישה שכל צעד שעשיתי בשנה האחרונה היה מתוך התכווננות ליום הזה, שבו אני יכולה, בלב שלם, לתת לה להוביל, ולצאת להפוגה שחיכתה לי ואני לה במשך זמן רב.
אז מה גורם לי להאמין שההפוגה הזו חיונית גם עבור העסק שלי? בראש ובראשונה, מבחן המציאות. ההיערכות שלנו לקראת חופשת הלידה שלי בחודשיים האחרונים, הובילה לסדרה של תהליכי התייעלות ורה-ארגון בסטודיו, שגם ללא קשר לנסיבות – הפכו את העבודה לקלה, נכונה ומקצועית יותר, הן עבורנו והן עבור הלקוחות שלנו. אם לא הייתי יוצאת לחופשת לידה – רוב הסיכויים שהשינויים הללו לא היו קורים, או שהיו קורים הרבה יותר לאט.
עוד דבר שהחופשה הזו דרבנה אותי לעשות, היה לפנות זמן להרצאות בנושאים מקצועיים שנראו לי חשובים להתפתחות העסקית שלי בהמשך. שתי הרצאות מעולות מבית היוצר של רונית כפיר, שעליהן אני ממליצה בחום לכל מעצב/ת בכל תחום שהוא, הובילו לעוד מקצה שינויים שהתחלנו ליישם בסטודיו כבר במהלך החודש האחרון. ההרצאות הללו סיפקו לי לא רק מוטיבציה לשנות את מה שכבר מזמן הצריך שינוי, אלא גם חומר בעירה מצויין לרעיונות שכבר דולקים אצלי בראש על אש קטנה זמן מה, ושאני מאוד מקווה להוציא לפועל עם חזרתי מחופשת הלידה.
בדומה למחשבה המוטעית שמקצועיות ושירותיות פירושן להיות זמינה לעבודה 24/7, חשבתי גם שההריון וחופשת הלידה פירושם תקופה של קפאון עסקי. אבל גם פה, המציאות הוכיחה לי שכל עוד אני מדייקת את העבודות ואת הלקוחות שלי, ועושה את כל ההכנות הנדרשות – גם פרוייקטים חדשים בתקופה הזו הם בהחלט אפשריים, ולשמחתי שניים כאלה התחילו ממש השבוע. זו הזדמנות מעולה עבור תהילה לצעוד לקדמת הבמה, להתנסות ולצמוח, וכל תרומה שתהיה לתקופה הזו עבורה – בוודאי תתרום לסטודיו וללקוחותינו גם בהמשך.
אז היום אני יוצאת לחופשת לידה בציפיה ובהתרגשות לקראת הבאות, ובפרט לקראת הרחבת המשפחה שלנו. אחרי 5 שנים, אני מורידה הילוך, גם אם לזמן קצר יחסית, ושמה את הפוקוס על יצירה אחרת, מופלאה ומרגשת, שאני מטפחת מזה 9 חודשים.
תודה לאיילת לנדאו הנהדרת, שתיעדה ברגישותה האינסופית רגעים קטנים ומיוחדים שכיף לי להיזכר בהם.
מאחלת לכולכן אביב שמח וחמים, מלא בשינויים מבורכים ובבשורות טובות. נשתמע בקרוב!
תגובות
9 תגובות
השארת תגובה
פוסט מרגש, מעורר השראה והזדהות.
שתמשיכי לצמוח, בטוחה שהלידה תביא פרוייקטים חדשים ושונים.
שיהיה פוסט קל, הרבה מזל טוב ומעבר קל
להורות לשתיים.
תודה נעמי, אמן ואמן שוב 🙂
מרגשת. ומאוד מדוייקת לגבי העצמאות.. 🙂 לידה קלה !
תודה יקירה!
סיון יקרה,
כתבת מקסים, בפוסט שמזכיר לי צעדים דומים בחיים שלי, ההתלהבות וההיסחפות לתוך מערבולת של רק עבודה.
יכולה להעיד שגם אחרי 16 שנים בעבודה הזו, כשאת בנאדם עם אנרגיות, ונראה לי ששתינו כאלו, קשה לפעמים לעצור את עצמנו מלהיסחף טוטאלית לתוך משהו. גם היום אני מוצאת את עצמי לא משאירה מספיק מקום לעצמי ולמשפחה.
מאחלת לך המון רוגע, הישענות לאחור והתמסרות לעצמך ולמשפחה בזמן הקרוב, ומודה לך מקרב לב על ההמלצה המרגשת!
רונית
תודה רונית, על התגובה ועל האיחולים. מחכה להרצאה הבאה 🙂
בתור לקוחה, אני חייבת לציין שמעולם לא ציפיתי שתהיי זמינה מעבר לשעות העבודה.
אנחנו שלחנו מיילים בלילה, כי אלה השעות הפנויות שלנו לעסוק בדברים שהם לא-עבודה. אבל בכלל לא ציפיתי למענה מיידי (ואם נוצר רושם אחר, קבלי את התנצלותי).
ושמחתי לגלות שאת אכן לא עונה בשעות ההזויות בהן כתבתי לך, אבל למחרת על הבוקר כבר קיבלתי ממך תשובה.
ההפרדה הזו היא חשובה וצריכה להיות ברורה לכל לקוח/ה.
חגית,
לא רק שאין לך על מה להתנצל, להפך! תקשורת בדוא"ל מעבר לשעות הפעילות של הסטודיו הוגדרה מראש כאופציה המועדפת, וזה בדיוק מה שעשיתם.
מובן וטבעי שתעשו זאת בשעות שנוחות לכם, כפי שאני עניתי בשעות שהיו נוחות לי, והתקשורת איתכם היתה מוצלחת ויעילה בדיוק מסיבה זו!
בתור אמא לשתיים, עצמאית ומעצבת:) מאוד הזדהתי עם מה שכתבת. כל הכבוד לך! חופשה מהנה!