לפני כמעט 10 שנים יצאתי לדרך עצמאית בתחום חדש לחלוטין, שלא היה לי שום נסיון בו.
עד אז הייתי מהנדסת ביוכימיה, שכירה, ניהלתי קריירה מצליחה בחברה מבוססת, ועל אף שתמיד הסתמכתי בעיקר על עצמי מבחינה כלכלית – הייתי די נטולת דאגות, בעיקר בזכות הוודאות שמגיעה עם משכורת חודשית קבועה.
היציאה לעצמאות טרפה את הקלפים, ותוך חודשים ספורים – ההתרגשות של יציאה לדרך חדשה הפכה לחרדה כלכלית עצומה.
ככל שעבר הזמן והתחדדה בי ההבנה שאין לי הכנסה וודאית באופק – מפלס הלחץ שלי עלה, והרגשתי שהחששות הכלכליים שלי סוגרים עליי, ברמה שממש הקשתה עליי לנשום.
הפועל היוצא המיידי של הלחץ הזה היה, שבמקום להיות עסוקה בלקדם את העסק שלי ולייצר הכנסה – הייתי עסוקה בהיעדר ההכנסה.
במקום לעבוד על השיווק שלי, לבנות תשתיות חיוניות ולחשוב מחוץ לקופסא על חשיפת העסק שלי – הייתי עסוקה ב"מה יהיה? ממה נחיה? מה נעשה? ו-מתי כבר דברים יתחילו לזוז ויהיו לי פניות?"
אין צורך לציין שפניות חדשות לא מגיעות רק מעצם העיסוק האובססיבי בהן…
מהר מאוד הבנתי, שאיפה שיש לחץ – אין מקום ליצירתיות, ואיפה שאין יצירתיות – אני נותרת תקועה במקום.
עסק – בכל שלב שבו הוא נמצא, אבל בעיקר בתחילת דרכו – זקוק להמון מרחב יצירתי כדי לנבוט, לצמוח ולשגשג.
איך מתמודדים עם חוסר וודאות כלכלית?
מאז חלפו, כאמור, כמעט 10 שנים, והמון השתנה בעסק שלי, אבל דבר אחד לא: גם היום – חוסר וודאות כלכלית רובץ עליי ומקשה עליי להתפנות תודעתית ורגשית לעסק שלי.
מה שכן השתנה, הוא שלמדתי לייצר לעצמי את הוודאות הזו, ומאחר שאני יודעת שיש כאן כמה וכמה מעצבות שעסוקות בדיוק בזה – אני משתפת בכמה תובנות וטיפים שאספתי בדרך:
1. תיאום ציפיות – חלק משמעותי מהלחץ הכלכלי שלנו ביציאה לעצמאות נובע מחוסר תיאום ציפיות עם בן הזוג. לא תמיד בני הזוג שלנו (בפרט השכירים שביניהם) מבינים כמה זמן לוקח להביא עסק חדש למצב של יציבות כלכלית. זה תהליך שלוקח על פי רוב בין שנה לשלוש שנים, וחשוב שזה יהיה ברור לכל מי שצריך להיות חלק מרשת התמיכה הכלכלית בבית ובעסק בזמן הזה.
2. תוכנית כלכלית – ממש כפי שאני מצפה מהלקוחות שלי להגדיר לי תקציב לפרויקט כדי שאוכל לתכנן עבורם פתרונות מתאימים – כך גם אנחנו צריכות להגדיר תוכנית כלכלית לתקופת ההתחלה שלנו כעצמאיות. התוכנית הזו תכלול בחינה של ההכנסות הצפויות של בן הזוג ושלנו (משכורות, קצבאות, הכנסות מנכסים מושכרים וכד'), בחינת הוצאות קבועות ומשתנות צפויות, והבנה ברורה לגבי משך הזמן שבו נוכל לא להכניס שום סכום לחשבון המשותף (או: קביעת הסכום המינימלי שאנחנו חייבות להכניס).
כשיש לנו תוכנית כלכלית – קל יותר להתנהל, והוודאות שלנו גדלה.
3. הלוואה – אני גדלתי בבית שבו הלוואה היתה פתרון של אין-ברירה. התפיסה היתה שאם הגעת למצב שאת צריכה לקחת הלוואה ולהיות חייבת כסף לבנק – מצבך ממש גרוע.
רק כשהתחלתי לעשות צעדים ראשונים בעולם היזמות – הבנתי שהלוואה היא כלי סופר-לגיטימי בעולם העסקים. זו בסה"כ דרך לאפשר מהלך כלכלי שאת מעוניינת לקדם, במטרה להניב ממנו החזר שיכסה את ההלוואה (עם רווח, אם אפשר).
אז כן, לקחת הלוואה לפרק זמן של שנה או שנתיים, עם החזר סביר וריבית סבירה – יכול להיות צעד מאוד חכם עבור העסק שלך בטווח הארוך.
זה מייצר לך שקט כלכלי שמאפשר לך להתפנות לעשייה שוטפת, שבתורה תייצר לך את ההכנסה שאת זקוקה לה, והנה – כבר מפלס הלחץ קצת יורד.
4. להיצמד למספרים – כשאנחנו חוששות ממשהו – יש לנו נטיה להעצים אותו. יכול להיות שבפועל אנחנו במינוס של 2000 שקל בבנק, אבל בתחושה שלנו – אוטוטו מעקלים לנו את הבית.
חשוב להיצמד למספרים, ולא לפעול מתוך הלחץ שאנחנו נתונות בו.
5. סבלנות – מעטים מאוד העסקים שהצליחו ברגע. בחלק מפגישות הייעוץ שלי עם מעצבות אני פוגשת מעצבות שמתוסכלות מכך שהן "כבר כמה חודשים משווקות ושום דבר לא קורה".
ברצינות? כמה חודשים? כמה עסקים אתן מכירות שפרצו קדימה בכמה חודשים (ושרדו מספיק שנים כדי לספר על זה)?
העסק שלנו הוא מערכת יחסים לטווח ארוך, ומערכת יחסים כזו זקוקה למנות גדושות של סבלנות.
קשה לכן עם סבלנות? תראו בזה כבוד לתהליך, לדרך שאתן עושות.
העניקו לעסק שלכן ולעצמכן את החמלה ואת ההכלה של מי שעושים את צעדיהם הראשונים.
יש לכם עוד דרך ארוכה ביחד.
ולסיום – עלינו לזכור שחוסן מנטלי הוא אחד מהמרכיבים החשובים ביותר עבורנו העצמאיות, ושרבות מאוד מהחרדות שלנו – הן בעיקר אצלנו בראש.
ככל שנצליח לשלוט בהן במקום שישלטו בנו – כך נצליח לשמר את הארגיה הגבוהה הנדרשת לנו לטובת שיווק, עשייה ומינוף הפעולות שלנו.
שיהיה בהצלחה!