זהו מצב שבו שירות אחד שלנו "אוכל" שירות אחר (לרוב – רווחי יותר), ולמעשה מייתר אותו תוך שהוא פוגע ברווחיות שלנו.
כדי להבין את זה טוב יותר – אתן דוגמא שאני חוזרת ונתקלת בה שוב ושוב אצל מעצבות (בעיקר בתחילת דרכן, אבל לא רק!):

מעצבת פלונית מציעה ללקוחותיה פגישת ייעוץ של 3 שעות בביתם. כולנו מכירות פגישות ייעוץ כאלה, נכון?
לפגישה היא מגיעה עם מזוודת מניפות גוונים וחומרים, טאבלט וכלי מדידה.
במהלך הפגישה היא נותנת ללקוחות ייעוץ מקיף לכל חלל הבית במשך שעתיים. כחלק מהייעוץ היא ממליצה (בין השאר) על טפטים בחדרי השינה, צביעת הקירות בגוונים משלימים, תכנון פריט נגרות בנישה בסלון ורכישה של כמה פריטי ריהוט ואקססוריז.
"יש לך דוגמאות להראות לי?" שואלת הלקוחה שהזמינה את הייעוץ.
והמעצבת, שחשוב לה לצאת מהפגישה בתחושה שנתנה ללקוחה ערך מקסימלי – עונה: "בטח, בואי נכנס לכמה חנויות און-ליין בזמן שנותר לנו ונבחר יחד".
בשעה שנותרה לפגישה המעצבת בוחרת עם הלקוחה און-ליין: טפט לחדר השינה של ההורים, טפט לחדר הילדה, גוון קיר משלים לכל אחד מהטפטים, מספר פריטי אקססוריז לבית, וגם ספה ופינת אוכל.
בנוסף, היא מודדת את הנישה בסלון ומשרטטת ללקוחה סקיצה ידנית של פריט הנגרות שיתאים שם.
בתום הפגישה הלקוחה מודה למעצבת בעיניים בורקות על הערך הרב שנתנה לה. "לא האמנתי שאפשר להספיק כל כך הרבה בשלוש שעות!" היא מתמוגגת.
המעצבת מוחמאת, מחוייכת גם היא, ויוצאת מבית הלקוחה מרוצה ושמחה לפגישת הייעוץ הבאה שלה.
היא מקווה שעוד תשמע מהלקוחה הזו לגבי תהליך של ליווי מקיף ומלא יותר.