בכל שנה מחדש, אני פוגשת תופעה דומה: התקופה של אחרי החגים מעלה את מפלס החרדה בקרב מעצבות שאני מלווה.
המשפט שחוזר על עצמו פעם אחרי פעם הוא: "פתאום יש ירידה בכמות הפניות" או "אחרי תקופה ממש מעולה של עומס – אני מרגישה שהעסק נמצא בדעיכה", או "זה החודש הכי גרוע שהיה לי מאז שהקמתי את העסק".
ובכן, יש לי חדשות רעות וחדשות טובות.
החדשות הרעות הן, שאם גם את מרגישה ככה בנוגע לעסק שלך – זה התחיל הרבה לפני החודש הזה, פשוט לא שמת לב.
תקופת החגים מגיעה מיד אחרי החופש הגדול, ויחד הם יוצרים רצף של כ- 3 חודשים, שבהם הפוקוס שלנו נמצא על הבית, על הילדים, על ארוחות, על המשפחה המורחבת, על מתנות, ועל מליון לוגיסטיקות שמחברות את הכל.
על מה לא? על העסק, כמובן.
ואז מגיע הרגע הזה של "אחרי החגים", וכל מה שהצלחנו להדחיק 3 חודשים – משתקף לנו בלי שום פילטרים. הכל צף בבת אחת.
לעיתים המצב של העסק הוא פועל יוצא של התקופה. 3 חודשים שבהם העסק שלנו סבל מהזנחה עושים את שלהם, ואנחנו צריכות לחזור לעשייה שוטפת.
הפתרון לזה נמצא בשיווק שהוא חלק אינטגרלי ואוטומטי בעסק שלנו, ללא קשר לתקופה בשנה (אולי ארחיב על זה מתישהו בפוסט אחר).
אבל לעיתים, עצירה ממושכת בעסק מעידה על משהו פנימי בתוכנו.
אנחנו מגיעות לנקודה בהתפתחות שלנו, שמשהו מבפנים עוצר אותנו ומבקש שנשים אליו לב, ועד שלא נעשה זאת – נשאר תקועות במקום.
לרוב – אנחנו מבינות את זה רק בדיעבד, כי בזמן אמת אנחנו לחוצות ומוטרדות, ולא מצליחות לראות שאנחנו בעצם בצומת דרכים.
אז מה החדשות הטובות? תמשיכו לקרוא.
שום דבר לא קורה סתם
אוגוסט 2019.
אחרי תקופה מאוד מאוד עמוסה ופוריה – שמתי לב שלא נכנסות לסטודיו עבודות חדשות.
הנה אני מפקידה את הצ'קים עבור התשלומים האחרונים, ובערימת הצ'קים שנותרה יש מעט מאוד צ'קים להפקדות הבאות.
בהתחלה לא ייחסתי לזה הרבה חשיבות, הייתי כל כך עסוקה בפרוייקטים הקיימים ובקורסים, ואני כבר יודעת שיש תקופות כאלה.
אחרי עוד חודש של שקט תעשייתי, משהו בפנים התחיל לנוע באי-נוחות. "מוזר. חודשיים בלי שום פרויקט חדש? זה לא קרה לי כבר שנים", חשבתי לעצמי. ואז אמרתי לעצמי שזה בטח החגים.
אחרי 3 חודשים, בזמן שישבתי בסטודיו באיזשהו יום ועניתי למיילים מלקוחות, הפחדים שלי הציצו מהחלון. "מה קורה פה?" הם שאלו אותי בחשדנות.
התעלמתי.
חצופים, מה הם דוחפים את האף?
מיד אחריהם צצו הדאגות.
תמיד הן באות בלי לתאם איתי מראש, ובדיוק כשאני חייבת לצאת לאנשהו. לא עזר לי כשאמרתי להן שאני לא במצב לארח אותן כרגע.
זה קרה גם יום למחרת.
ואז שוב.
החלטתי שנמאס לי.
אמרתי לבוסית, הלוא היא אני, שאנחנו חייבות להפגש לשיחה. עם כל הכבוד, הפחדים והדאגות האלה לא יכולים לעשות מה שבא להם.
"אז מה קורה?" שאלתי את עצמי. "את כבר יודעת טוב מאוד ששום דבר לא קורה סתם. אם לא נכנסות עבודות חדשות זה אומר שמשהו אצלך לא מאפשר את זה. אז מה קורה? אולי תספרי לי?"
ישבתי עם עצמי בשתיקה ארוכה.
זה נכון. כבר תקופה ארוכה הרגשתי שאני ממש חוסמת פרויקטים חדשים ולקוחות חדשים.
"זו עייפות? זו שחיקה?" לא. ממש לא, אני לא מרגישה שחוקה.
"זו התשוקה? איבדת עניין?" לא, אני ממש אוהבת את העבודה שלי.
"אלה הלקוחות הפרטיים? את מעדיפה רק ללמד?" לא, אני אוהבת גם ללמד, אבל לא הייתי רוצה לעשות רק את זה.
פתאום, באמצע השיחה, הפחדים התפרצו לחדר, והלשינו על הדאגות שהן מורחות זמן על הקירות.
נלחצתי קצת. זה לא שיש לי עודף זמן…
אחר כך הדאגות נכנסו, מרוצות מעצמן ומצחקקות. מסתבר, שהן נכנסו לאפליקציה של "חשבונית ירוקה" ומחקו את כל ההכנסות העתידיות שלי באקט של שובבות.
לא צחקתי.
הכל נראה פתאום קודר. הרגשתי את הבטן שלי מתהפכת. הפחדים והדאגות רצו בסטודיו ממקום למקום וצרחו, לא היה לי אוויר.
בכל זאת נשמתי עמוק (אמא לארבעה, מתורגלת).
הוצאתי אותם החוצה לשחק בגינה וסגרתי את הדלת אחריי.
"אז מה זה כן?" שאלתי את עצמי.
ולאט לאט, בשקט הזה, הבנתי שמשהו בתוכי מבקש להיווצר, משהו שונה מבעבר, ואני חייבת לפנות לו מקום.
באותו רגע עוד לא ידעתי מהו הדבר הזה, אבל ידעתי שהוא קיים בתוכי.
החלטתי שאני מחכה לו ואיתו. בסבלנות, בחמלה, בהכלה.
להמשיך מכוח האינרציה
ניצלתי את התקופה השקטה כדי לעשות סדר בעסק.
הכנסתי לאתר שלי שינויים ועדכונים חיוניים;
עשיתי סדר בתיקיות המשרדיות, בטפסים, בכל מיני כלי עבודה שלי;
ארגנתי והכנתי כל מה שרציתי לקראת הקורסים הבאים;
והוואקום הזה, שהיה מפחיד וקודר לפני רגע – פתאום הפך לתקופה יצרנית, של בניה ושל צמיחה.
בכל יום עוד משהו חדש, עוד שיפור, עוד רעיון.
פתאום שמתי לב שאני בכלל לא שומעת את הפחדים ואת הדאגות בחוץ. כנראה הלכו להציק למישהו אחר.
"איזה מזל שהם באו", חשבתי לעצמי. "בזכותם הושבתי את עצמי לשיחה החשובה הזו, במקום להמשיך מכוח האינרציה".
עוד לא סיימתי להגיד "אינרציה" והטלפון צלצל.
לקוחה פוטנציאלית על הקו, עם פרויקט שנשמע בול בשבילי.
קבענו פגישת היכרות, והחלטתי שזו הזדמנות מצויינת לרענן את חוברת פגישות ההיכרות שלי. הנה צמחתי עוד קצת.
הרגשתי שהכל קורה בדיוק כמו שהוא צריך לקרות. התקופה הזו איפשרה לי כוונון נכון לקראת הדבר הבא, וכל מה שעשיתי בה יצר קרקע פתוחה ומזמינה לשפע חדש.
בסוף נובמבר 2019, כבר הבנתי כמה מדוייק המצב שבו אני נמצאת כדי שהדבר הבא שיצמיח אותי יוכל לקרות. הבנתי שמבלי להבין – חסמתי בזמנו עומס יתר כדי להיות בפניות שדרושה להצמחת העסק שלי לשלב הבא.
אחרי פגישה עם היועץ העסקי שלי דאז, בדרך הביתה, היה לי טלפון ממספר לא מזוהה. התלבטתי קצת ואז עניתי.
מעבר לקו היתה הקלה.
בסוף השיחה נזכרתי שהיא תמיד מתקשרת אחרי תקופות כאלה.
אני פשוט חייבת להזכיר לעצמי להפסיק לסנן אותה.
החדשות הטובות
הבטחתי גם חדשות טובות, והנה הן: תקופות "מתות" בעסק הן הזדמנות, שלא לומר מתנה.
כשאנחנו מאוד עסוקות בעבודה השוטפת – קשה לנו יותר לפנות זמן לשיווק או ללמידה מעבר למה שקורה בשוטף. אנחנו עובדות על הפרויקטים שלנו בכל דקה פנויה, ומנסות לתמרן בין העבודה למשפחה עד קצה גבול היכולת.
בכזה עומס – לא תמיד אנחנו מוצאות את הזמן לשאר הדברים החיוניים לנו ולעסק שלנו לצורך התפתחותו: לעבוד על דף הפייסבוק שלנו, לעדכן את האתר, להעלות פוסט חדש לאינסטגרם, לכתוב בבלוג שלנו וכד'…
בכזה עומס – אנחנו פחות פנויות ללכת לימי העשרה, לקחת קורס שאנחנו ממש זקוקות לו, להצטרף ליום עיון בנושא חשוב, לפגוש קולגה כדי לתכנן שיתוף פעולה יחד וכד'…
תקופות "מתות" בעבודה הן הזדמנות פז לעשות את כל אלה.
כשאנחנו מנצלות תקופות "מתות" לאחת מהמטרות הללו – אנחנו בעשייה שאינה פחות חשובה מעבודה על פרויקטים. אנחנו למעשה זורעות את הזרעים שיניבו לנו עבודה בשפע בהמשך.
תחושת הלחץ והתסכול מה"ואקום" שנוצר פחותה בהרבה, כי אנחנו בעשיה שיש לה ערך (וברוב המקרים – גם הנאה).
גם החרדה הכלכלית מעיקה קצת פחות, כשאנחנו מרגישות שאנחנו עושות מהלכים שמטרתם לייצר לנו הכנסה בטווח הקרוב והרחוק.
אז מה אני מציעה?
תכנני לעצמך מראש משימות לתקופות ה"מתות".
- שבי בסוף כל חודש, והכיני לעצמך רשימה של משימות, מטרות ויעדים שחשוב לך לקדם בעסק שלך (לדוגמא, אלה שמניתי למעלה).
- סנני את הרשימה לפי התעדוף שהכי חשוב לך. אם יש סעיף ברשימה שמצריך מעורבות של קולגה, של נותן שירות או משהו שצריך להירשם אליו – עשי את התיאומים הנדרשים טנטטיבית. הכיני את עצמך למצב שבו הכל יהיה מוכן ומזומן למצב שתתפני אליו.
- כשנקרים בדרכך ימים ללא עבודה – בדקי אילו מהדברים ברשימה שלך תוכלי לממש בימים הללו, על מנת שיהיו מלאים ככל האפשר בתכנים ובמשימות שיועילו לך.
- שווה לבדוק עם קולגה אחת או שתיים אם במקרה גם לה מתאים לחלוק איתך את מה שבחרת לעשות. תמיד יותר נחמד לעבוד וללמוד ביחד.
זכרי שכל תקופה "מתה" היא צומת דרכים לקפיצת גדילה מקצועית ועסקית.
מצד אחד – זה מפחיד.
מצד שני – זו הזדמנות מעולה לעשות משהו שעד כה דחית לזמן מתאים יותר!
פוסט מעולה, מזדהה עם כל מילה! תודה על השיתוף וכמובן על העצות הפרקטיות כתמיד
יופי של פוסט – גם הנושא עצמו וגם הרעיונות לעשייה ממשית