בתחום הבניה והשיפוצים – מאוד מקובל לשלם לבעלי מקצוע בקורלציה להתקדמות העבודות, ולכן גם מעצבות רבות גובות את התשלום עבור העבודה שלהן עם סיומו של שלב בפרויקט או בתחילתו של השלב הבא.
לכאורה, אין עם זה שום בעיה, במיוחד אם התשלום נגבה טרום ביצוע העבודה ולא לאחריה.
אז למה בכל זאת אני ממש לא ממליצה לפעול כך, ומפצירה בך לעבור לגביית שכר הטרחה במלואו מראש, בתשלומים דחויים?
אבני הדרך המתגלגלות
למה נכון יותר לגבות את שכר הטרחה שלנו מראש ולא לפי אבני דרך בהתקדמות הקבלן או לפי קצב קבלת ההחלטות של הלקוחות?
1. מאפייני התהליך:
רוב העבודה התכנונית שלנו, כמו גם בחירות עיצוביות חשובות, נעשות הרבה לפני שהקבלן מתחיל את עבודתו. למעשה, הרבה מאוד עבודה תכנונית (למשל, תכנון הסקיצות או יצירת לוחות השראה) נעשית אף לפני שהלקוחות עצמם נעשו מעורבים בתכנון, ולכן ראוי שנקבל את השכר שלנו במועדו ולא בהצמדה להתקדמות של הקבלן או של הלקוחות בתהליך.
2. תלות בצד שלישי:
כשהתשלום שלנו מותלה בהתקדמות העבודות בשטח – אנחנו למעשה תלויות בצד שלישי (קבלן / נגר / איש אלומיניום…) שאין לנו שום הסכם התקשרות איתו או דרך לאכוף עליו פיצוי אם הוא לא עומד בהתחייבות שלו ללוחות הזמנים.
אם הוא עומד בקצב העבודות – אני מרוויחה את מה שמגיע לי, אך אם הוא מתעכב בלוחות הזמנים (במקרה הטוב) או פשט רגל (במקרה הרע) – אני ניזוקה מכך, כי השלב הקובע את מועד התשלום לא הגיע לסיומו, וכל עוד זה המצב – אני לא יכולה להתקדם לשלב הבא (ולגבות עליו תשלום).
יתרה מכך, גם אם הלקוחות עצמם הם אלה שמתמהמהים ויוצרים עיכוב בתהליך – ברוב המקרים אין לכך "מחיר" במסגרת הסכם העבודה מולם, ולמעשה – נותר לנו רק לקוות שנגיע לשלב התשלום הבא בהקדם.
3. מחויבויות כלכליות:
לעומת זאת, המחוייבויות הכלכליות שלנו ממשיכות "לדפוק".
אם אני משלמת לשרטטת פרילנסרית או למעצבת שעובדת אצלי – אני צריכה להעביר לה שכר חודש בחודשו במועד המוסכם, וזה בכלל לא מעניין אותה (ובצדק) שהקבלן בעיכוב של 4 חודשים בלו"ז, ושלא קיבלתי עדיין תשלום על העבודה שהיא ביצעה עבורי.
במצבים כאלה, אני עשויה למצוא את עצמי בגירעון לתקופה קצרה או ארוכה, כי ההוצאות שלי גבוהות מההכנסות שלי.
4. התעסקות בגבייה:
גבייה היא אחד מעקבי אכילס של כל עצמאי, ובעיקר של כל עצמאית. גם כך ההתעסקות בכסף מאוד לא פשוטה לרובנו, הנשים, וכך גם העמידה על שלנו והדרישה לקבל את התשלום שאנחנו ראויות לו. בדיוק מהסיבה הזו – השאיפה שלנו צריכה להיות לצמצם את ההתעסקות הזו למינימום האפשרי. כשאני גובה את כל התשלומים מראש בצ'קים דחויים – אני לא עוסקת בגבייה לאורך הפרויקט.
5. עומס יתר:
רובנו לא מצטיינות בניהול ספרים, ומתקשות לעקוב אחרי התשלומים שמגיעים לנו. זה יכול להגיע למצב שמרוב עומס ובלגן – נשכח לבקש תשלום במועדו, ונזכר בזה אחרי שהפרויקט כבר יסתיים. וזו עוד סיבה מצויינת – פשוט להוריד את זה מסדר היום!
6. יצירת תזרים ידוע מראש:
כעצמאיות – מחזור ההכנסות שלנו גם כך לא צפוי. יש לנו בעסק חודשים טובים יותר וטובים פחות. גביית התשלומים מראש עוזרת לנו לייצר מחזור הכנסות צפוי לכמה חודשים קדימה, וכשמחזור ההכנסות שלנו ניתן לצפי – גם את ההוצאות אנחנו יכולות לתכנן בהתאם.
7. עסק קטן-גדול:
בשורה התחתונה – אנחנו רוצות להתנהל כמו עסק גדול כבר כשאנחנו עסק קטן, ועסק גדול ורציני לא מרשה לעצמו להיות בחסדיו של בעל עסק אחר או בחסדי זכרונם, פניותם ורצונם הטוב של הלקוחות.
זה כמובן מחייב גם אותנו – לתת את השירות שלנו בזמן שהתחייבנו אליו!
תשלום הגון או משבר אמון?
"אבל מה אני אומרת ללקוחות, שמתקשים להפקיד בידיי את כל הסכום מראש? שיש להם נסיון רע עם בעלי מקצוע אחרים, ולא סומכים על מעצבת שהם לא מכירים?"
זו שאלה שאני נשאלת לא מעט.
- ראשית, חשוב שהלקוחות יבינו שמתן הצ'קים מראש לא אומר תשלום של כל הסכום מראש. הצ'קים נפדים חודש בחודשו ופרושים על פני כל תקופת העבודה המוערכת.
- אם חלילה ההתקשרות ביני לבין הלקוחות מסתיימת בטרם עת – הסכם העבודה מגדיר בצורה מדוייקת את החלק היחסי של כל פרק בהסכם, וכך אפשר לחשב בקלות מה הסכום שאני זכאית לו ומה הסכום שחוזר ללקוחות. במקרה זה – הצ'קים שעוד לא הופקדו שבים ללקוחות.
- פרישת התשלומים על פני תקופת העבודה עובדת גם לטובת הלקוחות, כי במקום לשלם סכומים גדולים בתקופה שהיא גם כך מאתגרת מבחינה כלכלית – הם משלמים סכומים קטנים יותר לאורך הפרויקט.
- אבל הכי חשוב להבין, שהסיבה לגביית התשלומים מראש אינה חוסר אמון בלקוחות.
אני לא עושה את זה מכיוון שאני לא מאמינה שהם ישלמו לי בבוא העת.
אם היה לי חוסר אמון בלקוחות – עדיף היה שלא נעבוד יחד כלל, שכן אמון הוא תנאי בסיסי בתהליכים כמו אלה שאנחנו מלוות.
הסיבה לגביית התשלומים מראש היא כל מה שציינתי לעיל, קרי – זו דרך ההתנהלות העסקית שבחרתי בה, ומטרתה לשמור על העסק שלי מתפקד ופעיל, ולשמור עליי – עסוקה בעיצוב ולא בגבייה.
איך עושים את זה בפועל?
- העריכי את משך תקופת העבודה הצפוי (כולל חודש אקסטרה לפינישים אחרונים).
- פרטי בתנאי הצעת המחיר את סך התשלומים על פי מספר החודשים שהערכת. התשלום הראשון יהיה ליום חתימת ההסכם, והבאים – תשלום בכל חודש עוקב. אם שכר הטרחה הוא, למשל, 40,000 ש"ח + מע"מ והערכת 10 חודשי עבודה – בכל חודש התשלום הוא 4000 ש"ח + מע"מ.
- צייני מהן האופציות לתשלום (צ'קים, אשראי וכד').
- פרטי בהסכם העבודה את חלקו היחסי של כל שלב בתהליך (באחוזים) על מנת שבמקרה הצורך ניתן יהיה לחשב את החלק שאת זכאית לו.
- שימי לב, כיום יש גם אפשרות לצ'קים דיגיטליים ולהוראות קבע דחויות ברוב הבנקים, כך שגם לקוחות שלא מחזיקים פנקסי צ'קים יכולים לשלם לך בתשלומים.
אני מזכירה לך, שב-4.10 נפתח המחזור הבא של DESIGN.KON, קורס הדגל שלי למעצבות פנים ומלבישות בתים, שבו תוכלי לקבל ממני נוסח מלא של הצעת מחיר ושל הסכם עבודה מחולק לפרקים (ולאחוזים!)
*טיפ לסיום
כפי שהבנת, יש הרבה סיבות שבגינן אני ממליצה לגבות את מלוא שכר הטרחה מראש בצ'קים דחויים או באשראי בתשלומים, ולא לפי אבני דרך בתהליך,
אבל אם את בכל זאת גובה לפי שלבי ההתקדמות:
- גבי את התשלום מראש על כל פרק, ולא לאחר ביצוע העבודה.
- אל תצמדי את גביית התשלום המסכם לסטיילינג – בדיוק בגלל הבעייתיות שתיארתי בפוסט הזה.
בהצלחה!
מעוניינת לקבל ממני תכנים נוספים עם טיפים מקצועיים?
הצטרפי כאן ותקבלי למייל את הפוסט הבא!
להתראות בפוסט הבא!
תגובות
תגובה אחת
השארת תגובה
סיוון תודה על טיפ מעולה ! אין עלייך!